<h1>אבודרהם הלכות ברכות</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ואלו השלושה שאכלו כאחת שהם חייבין לזמן, דוקא כשאכלו דברים המותרים. אבל אם אכלו דברים האסורין, כגון טבל ומעשר שני והקדש שלא נפדו אינן מצטרפין לזמן. והרמב"ם ז"ל כתב שאין מברכין עליהן כלל, לא בתחילה ולא בסוף. והראב"ד השיג עליו, וכתב שלא אמרו אין מברכין אלא שאין מזמנין עליהם, לומר, שאין להם קביעות לזימון, הואיל ואוכלין דברים האסורים. והוא כעין אכילת פירות, שאין להם קבע לזימון. אבל ברכה תחילה וסוף למה לא יברכו, הואיל ונהנו. ולזה הסכים הרא"ש, והביא ראיה מהא דאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (ו' ע"ב) ובפרק הגוזל (ב"ק צ"ד ע"א) הרי שגזל סאה של חיטים מחברו, טחנה, ואפאה, והפריש ממנה חלה, וברך עליה, אין זה מברך אלא מנאץ, ומשמע שחייב לברך, אלא שברכתו היא ניאוץ.
<h2>דף מב.</h2>
הרואה לבנה בחידושה, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים על שם (איוב ל"ח, ל"ז) מי יספר שחקים בחכמה וכתיב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (תהלים ל"ג, ו'). השלמת זה הפסוק הוא חק וזמן נתן להם, על שם חק נתן ולא יעבור (שם קמ"ח, ו') כלומר, החק והזמן שנתן להם בתחילת בריאתם אינם עוברין אותו, כי כן יהיה לעולם, לא ישתנה סדרם, וזה שאומר הכתוב (ירמיה ל"א, ל"ד) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה, וכתיב בתריה (שם ל"א, ל"ה) אם ימושו החוקים האלה וגו', וזהו שאומר שלא ישנו את תפקידם, פירוש, מה שהם ממונים ומופקדים עליו. ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם, פירשנוהו ביוצר של שבת. פועל אמת שפעולתו אמת, לבורא הוא חוזר, שהוא פועל אמת, וגם הפעולה עצמה היא אמת, שהיא קיימת, שנאמר (תהלים קמ"ח, ו') ויעמידם לעד לעולם. ויש מפרשים פועל אמת, שפעולתו אמת שבדין מיעט את הלבנה. ויש גורסים פועלי אמת, שפעולתם אמת חוזר על צבא השמים, שפעולתם אמת, ואינם משנים את סדרם. ללבנה אמר שתתחדש בכל ל' יום, עטרת תפארת, על שם (ישעיה ס"ב, ג') והיית עטרת תפארת ביד ה'. לעמוסי בטן, כדי שיהיו ישראל מונין לחידושה, שנקראין עמוסי בטן, שנאמר (שם מ"ו, ג') העמוסים מני בטן. שהם עתידים להתחדש כמותה, על שם (תהלים ק"ג, ה') תתחדש כנשר נעוריכי. ואמרינן נמי בפרקי דרבי אליעזר. רבי שמעון בן גמליאל אומר עתידים ישראל להתחדש ולהתקדש, כמו שהלבנה מתחדשת ומתקדשת. ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו, שהוא ימלוך עלינו בכבוד מלכותו, ברוך אתה ה' מחדש החדשים. בכל ל' יום, כמו שאמרנו. ואמרינן במסכת סופרים (פ"כ ה"א) שקודם שיתחיל לברך על הלבנה. שתולה עיניו כנגדה, ומישר את רגליו, ומברך, ואחר הברכה אומר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך, בראשי תיבות יעקב, מפני שנמשל ללבנה. ואומר במסכת סופרים (פ"כ ה"ב) שאומר ג' פעמים סימן טוב תהיה לישראל, ורוקד ג' רקידות כנגדה, ואומר ג' פעמים כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול ליגע בך, כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יגעו בי, ואומר תיפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן, עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר אותו למפרע, קנית זו עם יעבור עד ה' עמך יעבור עד כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תיפול. ואומר תיפול עליהם וגו'. וגרסינן בסנהדרין בפרק היו בודקין כל המברך על החודש בזמנו, כאילו מקביל פני שכינה, כתיב הכא (שמות י"ב, ב') החודש הזה לכם וכתיב התם (שם ט"ו, ב') זה אלי ואנוהו, כלומר, שאף על פי שאין הקדוש ברוך הוא נראה לעין, הוא נראה על ידי גבורותיו ונפלאותיו, כענין שנאמר (ישעיה מ"ה, ט"ו) אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע, שעשית להם כמה נפלאות, ואתה מושיע אותם בכל שעה, ועל ידי תשועתך אתה מתגלה לבני אדם, ומכירים אותך, וגם בכאן, על ידי שמתחדש הלבנה הוא מתגלה לבני אדם. עוד גרסינן התם, תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני שכינה [כל חודש וחודש] דין, אמר אביי הלכך לימרינהו מעומד. ואמרינן בירושלמי (עיין מסכת סופרים פ"כ ה"א) אין מברכין על הירח עד שיתבשם, יש מפרשים, עד מוצאי שבת, שיברך על הבשמים. ויש מפרשים, עד שיהיה האור שלו מתוק, ואדם נהנה ממנו, וזה לאחר שנים או שלשה ימים, דירח בן יומו אין אדם נהנה מאורו. וזהו הנכון. וכתוב במדרש, אין מברכין על הלבנה אלא בלילה, שנאמר (תהלים ק"ד, י"ט) עשה ירח למועדים. ואמרינן במסכת סופרים, אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם, ובכלים נאים, עד כאן. ודוקא אם לא שהמתין כל כך במוצאי שבת עד שיעבור הזמן, שיהיה יותר מט"ו יום מן המולד, כי יכול לברך על הלבנה עד תחילת י"ו, שתתמלא פגימתה דהיינו כל זמן חידושה, אבל לאחר חידושה אינו מברך. ואמר בפרק היו בודקין, כיון שדרך הלבנה להיות פגומה לא מברכין דיין האמת, והקשו התוספות, אם כן בלקות המאורות שאין דרכו בכך למה אין מברכין דיין האמת, ותריץ, שאינן אלא לפי שעה.
<h2>דף צב.</h2>
יש אנשים שאינם רוצים להסיר המפה מעל השלחן קודם ברכת המזון, וגם מקפידין שלא ישאר השלחן בלא פת בשעת ברכת המזון, והטעם, כדי שתחול הברכה בו, ויתפשט ממנו שפע הריבוי. והיינו דאמרינן (בסוכה) ובפרק חלק (סנהדרין צ"ב ע"א) כל מי שאינו משייר כזית פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר (איוב כ', כ"א) אין שריד לאכלו על כן לא יחול טובו.
<h2>דף קב:</h2>
וצריך שיבצע ממקום שהפת נאפית היטב, כדאיתא בפרק חלק דגרסינן התם, רב אשי אוקי אג' מלכים, אמר למחר נפתח בחבריא, אתא מנשה אתחזי ליה בחלמא, אמר ליה חברך אנא וחברא דאבוך אנא, מהיכא איבעי לך למשרי מוציא אמר ליה מהיכא דבעית, אמר לה המוציא לא גמרת, וחבריא קרית לנא. אמר לו אי הכי לימא לי מר, אמר ליה מהיכא דגמר בישולא דריפתא טפי וכו'. ואלו השלושה מלכים הם אחאב, מנשה, ירבעם סימן להם בני אמ"י נחרו בי.
<h2>דף קי:</h2>
כתב רב נחשון גאון, ינוקא דאיתיליד, והוי בר תלתא או ד' יומין, הכי רגילין, כי ניחא נפשיה, דמהלין ליה על קבריה, ולא מברכין על המילה, ומסקין לה שמא דכד מרחמים ליה מן שמיא, והוי תחית המתים, הויא ידיעה בינוקא, ומבחין ליה לאבוה. וכתב גאון, ינוקא דמית, ולא הוו לה תמניא יומין, נהג גבן דמהלו ליה בבית הקברות, דלא תיעול ערלתה עמיה. ובאלו הארצות נוהגות לחתוך ערלתו בקנה חדה.
